×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא בתרא י״ט.גמרא
;?!
אָ
לָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ אִי בְּטַרְפָּא הָדַר פָּארֵי.: וְלֹא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין וְכוּ׳.: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא מִן הַמַּחְמְצָן באֲבָל מִן הַנַּדְיָין ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת וְהָא אֲנַן תְּנַן ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ כִּדְרַב נַחְמָן. וְאִיכָּא דְּרָמֵי לְהוּ מִירְמֵי תְּנַן נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהָתַנְיָא אַרְבַּע אַמּוֹת אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לָא קַשְׁיָא כָּאן מִן הַמַּחְמְצָן כָּאן מִן הַנַּדְיָין רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִשְּׂפַת מַחְמְצָן וְלַכּוֹתֶל ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.: וְסָד בְּסִיד.: אִיבַּעְיָא לְהוּ וְסָד בְּסִיד תְּנַן אוֹ דִילְמָא אוֹ סָד בְּסִיד תְּנַן. גפְּשִׁיטָא דִּוְסָד בְּסִיד תְּנַן דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאוֹ סָד בְּסִיד תְּנַן אִם כֵּן לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ. דִּילְמָא מִשּׁוּם דְּלָא דָּמֵי הַאי הֶיזֵּיקָא לְהַאי הֶיזֵּיקָא רֵישָׁא הֶיזֵּיקָא דִמְתוּנָא סֵיפָא הֶיזֵּיקָא דְהַבְלָא. ת״שתָּא שְׁמַע רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סֶלַע הַבָּא בְּיָדַיִם זֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן וְזֶה חוֹפֵר בּוֹרוֹ מִכָּאן זֶה מַרְחִיק ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד וָזֶה מַרְחִיק ג׳שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָד בְּסִיד טַעְמָא דְּבָא בְּיָדַיִם הָא לֹא בָּא בְּיָדַיִם לֹא. ה״ההוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא בָּא בְּיָדַיִם נָמֵי סָד בְּסִיד וּבָא בְּיָדַיִם אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּבָא בְּיָדַיִם לִיבְעֵי רַוְוחָא טְפֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסְּלָעִים וְכוּ׳.: תְּנַן הָתָם דבַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בַּגֶּפֶת וְלֹא בַּזֶּבֶל וְלֹא בַּמֶּלַח וְלֹא בַּסִּיד וְלֹא בַּחוֹל בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי סְלָעִים וְלָא קָתָנֵי חוֹל וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָתָנֵי חוֹל וְלָא קָתָנֵי סְלָעִים. אָמַר רַב יוֹסֵף לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִין בִּסְלָעִים אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְכִי דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן דְּתַנְיָא הטוֹמְנִין בְּגִיזֵּי צֶמֶר וּבְצִיפֵּי צֶמֶר וּבִלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן וּבְמוֹכִין וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי {איוב ל״ו:ל״ג} יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ תְּנָא הָכָא סְלָעִים וה״הוְהוּא הַדִּין לְחוֹל תְּנָא הָתָם חוֹל וְהוּא הַדִּין לִסְלָעִים א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ לִיתְנִינְהוּ לְכוּלְּהוּ בַּחֲדָא וְלִיתְנֵי חֲדָא מִנַּיְיהוּ בְּאִידַּךְ וה״הוְהוּא הַדִּין לְאִידַּךְ. אֶלָּא אָמַר רָבָא הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא קָתָנֵי סְלָעִים מִשּׁוּם דִּמְשַׁתְּכִי לַהּ לִקְדֵרָה הָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא קָתָנֵי חוֹל מִשּׁוּם דְּמֵחַמִּימֵי חָיֵים וּמִקָּרִירֵי קָרֵיר. וְהָא תָּנֵי רַבִּי אוֹשַׁעְיָא חוֹל הָתָם בִּמְתוּנָא תַּנָּא דִּידַן נָמֵי לִיתְנֵי וְלוֹקְמֵיהּ בִּמְתוּנָא הָא תְּנָא לֵיהּ אַמַּת הַמַּיִם. אַטּוּ מִי לָא קָתָנֵי אַמַּת הַמַּיִם וְקָתָנֵי נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין. הָנְהוּ צְרִיכִי דְּאִי תְּנָא אַמַּת הַמַּיִם מִשּׁוּם דִּקְבִיעָא אֲבָל נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין דְּלָא קְבִיעָא אֵימָא לָא וְאִי תְּנָא נִבְרֶכֶת הַכּוֹבְסִין מִשּׁוּם דִּקְווּ וְקָיְימִי אֲבָל אַמַּת הַמַּיִם לָא צְרִיכָא.: מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵישָׁה וְכוּ׳.: זְרָעִים תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם מַחֲרֵישָׁה בְּמַפּוֹלֶת יָד. מַחֲרֵישָׁה וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם זְרָעִים בְּחוֹרֵשׁ לְאִילָנוֹת וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם מַיָּא תַּנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי דִּכְתִיב {דברים י״א:י״א} לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. לְמֵימְרָא דִּזְרָעִיםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
[ערוך, ערך בקע] [ולא נברכת הכובסין וכו׳ כאן מן המחמצן כאן מן המנדיין]. בפרק קמא דמשקין בגמ׳ ועושין נברכת במועד (מו״ק ח:) מאי נברכת אמר רב יהודה בקיע, והא תניא הנברכת והבקיע, אמר אביי וכי תימא רב כהנא [גיהא ובר גיהא] [בכ״י במקומו: אמר רב יהודה גיהה ובר גיהה]. פי׳רוש בקיע, כדגרסינן בלא יחפור (-כאן): ולא נברכת הכובסין, ופי׳ ר״ח שם, אין חופרין כגון בקעה לעשותה נברכת הכובסין אלא א״כ הרחיק מן הכותל ג׳ טפחים, א״ר נחמן אמ׳ רבה בר אבוה לא שנו ג׳ טפחים, אלא מן הבקיע, ששורין הבגדים לתוכה [בכ״י: בתוכה] ומחמצין [בכ״י: ומחמיצין] אותם במים ובמיני נתר כדי לכבסם, אבל מן הנברכת העשויה למנדיאן (-למן נדיין), פי׳ להטיל בתוכה הבגדים לכבס [בכ״י: לכבסם] בנדנוד בהולכה ובהובאה, [בכ״י נוסף: ובהכאה] ברגלים או בכלי עץ כדרך שהכובסין עושין, ומנתזין ניצוצות טיפות של מים על הכותל – לא סגי ליה ג׳ טפחים אלא צריכה להרחיק ד׳ אמות. ר׳ חייא בר אויא מתני לה בהדיא ולא נברכת של כובסין אלא א״כ הרחיק משפת מחמצן ולכותל ג׳ טפחים וסד בסיד. ומפורש [בכ״י: ומפורשת זו] במסכת משקין (מו״ק ח:) דתנן ועושין נברכת במועד, ואמר [בכ״י: ואמרינן] מאי נברכת אמר רב [לפנינו: יהודה] זה בקיע. פי׳ [אחר] בקיע אבן של כובסין, והתניא מרחיקין את הנברכת ואת הבקיע, אמר אביי וכי תימא [כ״י: ואיתימא] רב כהנא גיהא ובר גיהא – פי׳ [בכ״י נוסף: גיהה] דוכתא דמתקני לחבוט בו בגדים אתרא רויחא, ומינה ולכותל ד׳ אמות ומתקני, ובסופה דמן נדיין דוכתא לחוורי בה מאני, ומקריא שפת מחמצן [בכ״י: שפת מנדיאן], והיא בר גיהא, ומשפת אותו מקום ולכותל ג׳ טפחים. ומסתייע זה הפי׳ מתלמוד א״י דגרסינן פ׳ משלין (מו״ק פ״א ה״ו) ועושין נברכת במועד זה הבקיע. כל שהוא תושב נקרא בקיעא [בכ״י ומסתייע וכו׳ עד הסוף, היא הוספה בגליון הכת״י].
[ערוך ע׳ חמץ] מן (החמצן) [המחמצן], פירשנו בערך בקע. פי׳רוש א׳חר, נברכת של כובסין קבועה שמחמיצין בה כלים ואין מכבסין אבל מקום שמכבסין נותזין מים והן מגיעין לכותל [ו]⁠מזיקו, צריך [בכ״י: וצריך] להרחיק ממקום כיבוס ארבע אמות.
[תוס׳ מו״ק ח, ב] גיהא ובר גיהא פי׳ ר״ח מחמצן ונדיין דפרק לא יחפור, וליתא דהתם תנן מרחיקין את הנברכת שלשה טפחים וקאמרינן בגמ׳ לא שנו אלא מן המחמצן אבל מן הנדיין ארבע אמות, ובתוספתא [דב״ב פ״א] תני מרחיקין את הנברכת ואת הבקיעה שלשה טפחים.
[ר״י קרקושא] ולא נברכת הכובסין. אין עושין כעין בקעה לעשותה נברכת הכובסין אא״כ הרחיק מן הכותל שלשה טפחים. לא אמרו ג״ט אלא מן הבקע ששורין את הבגדים ומחמצין אותם במים ובמיני נתר כדי לכבסם. אבל מן (הנבריכה) [הנברכת] העשויה למנדיין, להטיל בתוכה בגדים לכבסן בנדנוד בהולכה ובהבאה ברגלים או בכלי עץ כדרך שהכובסים עושין ומנתזין ניצוצות שהן טיפות של מים על הכותל לא סגי ליה בג׳ טפחים, אלא צריך להרחיק ארבע אמות.
[תוספות ישנים כתוב יד] ה״ג ר״ח בא בידים אין לא בא בידים לא, אלמא או סד בסיד תנן, דדוקא בא בידים בעי הרחקה וסידה. ומשני ה״ה אע״ג דלא בא בידים ובא בידים איצטריכא ליה. ס״ד אמינא ליבעי רווחא טפי קמ״ל. וי״ס דלא גרסי האי דיוקא, [אלא משני] דבא בידים שני (=שאני) ודקרי (=ודקארי) לה אמאי קרי לה כו׳. ולא נהירא דהיכי בעי למיפשט דוסד בסיד תנן, ההוא ר׳ יהודה גופיה איכא למיבעי אי תרוייהו בעו או לא.⁠ב
[תוספות ישנים כתוב יד] משום שמשתכי. פ״ה משום דמשתכי את הקדרה ואין דרך להטמין [בהם, וא״ת וכי דרך להטמין] בגיזי צמר וכו׳. וי״ל דגיזי צמר ראויין הם להטמין בהם אם לא מפני שהתורה חסה על ממונא של ישראל והם יקרים אבל סלעי׳ם אין דרכ׳ם להטמין כלל. וקשה למנהג שלנו דלפעמים אנו טומנין בסלעים. ועוד לרש״י דמשתכי משמע לשון חלודה כמו דשתיך טפי דפ׳ אילו מציאות (ב״מ כו.). ופי׳ רת״ם דמשתכי פי׳רוש הבל שלהם אינו מתוקן את המאכל אלא מקלקלו והויא שיתוך לשון חלודה. ור״ח גר׳ הכי אל׳א אמר רבא היינו טעמ׳א משום דמשתכי, ופי׳ נר׳ טפי. וה׳כי פי׳רושו, כלומר סלעים אינו מוסיפין (הכל) [הבל] כלל, ואינן לא מרתיחין ולא שומרין החמימות. ולפי׳כך לא תנניהו גבי שבת מה שאמרו חכמים להרחיקם מן הכותל משום דמלקין את הארץ ומחלידין אותה ומעלין עפר תיחוח כדאמ׳ר לקמ׳ן גבי זרעים. וה״ר מרדכי מצא ראייה לדבריו בירושלמי: התם איתמר מפני שהסלעים מרתיחין ופה איתמ׳ר אין הסלעים מרתיחין, אלא מפני שעושין עפר תיחוח ומלקין ארעית הכותל.⁠ג
[כת״י הגניזהד כנראה ר״י מגאש, בחלקו חדש] [והן הן המחמצן ולפי שבשעה שחובטין] את הבגדים מנתזת צרורות שלמים אילך ואילך [בעי] הרחקה מן הכותל יתר מן המחמצן לפי שהמ⁠[ים שבחמצן שרו]⁠יים הן לתוכו ואין נתזין ממנו. פירוש מתונה - סלעים של מים.⁠ה
ומרחיקין את הגפת ואת הזבל [וכו׳ תנן התם במ]⁠ה טומנין ובמה אין טו׳מנין וכו׳, ואקשינן מאי שנא הכא [במתנית]⁠ין כותל דקתני סלעים ולא קתני חול והתם [קתני] חול ולא קתני סלעים, ופריק רב יוסף ונדחה [ואסיק] תנא הכא לענין כותל סלעים והוא הדין לח׳ול תנא התם חול והוא הדין לסלעים, פירוש כיון דהכא [שנה ד]⁠איכא גפת וזבל ומלח וכו׳ ממילא ידעינן דמ׳אי דאיכא הכא איכא הכא ומאי דאיכא הכא איכא הכא, הילכך סלעים דאיכא הכא הוא הדין להתם וחול דאיכא התם הוא הדין להכא. אמר ליה רבא יגיד עליו רעו (איוב לו לג) ליה⁠[וי תני] לתרויהו, פי׳רוש לסלעים וחול בחדא מתניתין וממילא ידענין דהוא הדין לאידך כיון דאיכא גפת וזבל וחול והתם נמי איכא גפת וזבל וחול.
[ערוך ע׳ צף, ח] [דתניא טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר]: בר״ג דפ׳ במה טומנין (שבת מח.) ובפרק לא יחפור בגמ׳ מרחיקין את הגפת, טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר – פי׳רוש ציפי צמר, המנופץ שעושות הנשים בשטוות [בכ״י: כשטוות] הגיזה וכורכות אותן כעין אגודה, כדי שיהא נוח לטוות ועדיין לא נצבע.
[ערוך ע׳ לשון] בפ׳ לא יחפור, בגמ׳ מרחיקין את הגפת (-כאן): וכי דרכן של בני אדם להטמין בלשונות של ארגמן דתניא בר׳יש ג׳מרא דפ׳ במה טומנין (שבת מח.) טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין. פי׳רוש, אגודות של צמר הטווי והצבוע.
[תוס׳] משום דמשתכי. פי׳ הקונטרס וכו׳ ולר״י נראה כפירוש רבינו חננאל, דמה שאמר להרחיקם משום דמשתכי שמלקין את הארץ ומחלידים אותה ומעלין עפר תיחוח כדאמרינן לקמן גבי זרעים, ולא משום הבל דאין מוסיפין שום הבל וטומנין בהם וכו׳.
[שטמ״ק הוספה מתוס׳ הרא״ש] (על מה שכתבו בתוספות בפי׳ ר״ח ז״ל דמה שאמרו להרחיקם משום דמשתכי שמלקין את הארץ כו׳) ובהדי זרעים ומחרישה הוה ליה למתנייה, אלא דדמי להנך שהם מטלטלין ואינם קבועים.⁠ו
[ערוך ע׳ שתך] בר״ג דפ׳ הבונה (שבת קב:): כיון דמשתכי לא עבדי הכי. בפ׳ אלו מציאות בגמ׳ מצא בגל (ב״מ כו.) לא צריכא דאשתוך טפי – פי׳רוש, עלה בהן סיג (-חלודה) הרבה כלו׳מר משנים הרבה נתנו בזה המקום לפיכך עלה בהן סיג.⁠ז בפ׳רק לא יחפור בגמ׳: מרחיקין את הגפת, סלעים היינו טעמא דלא קתני התם משום דמשתכי ליה לקדירה. ס״א דמשברי. בר״ג דפ״ק בתעניות (ח.) אם ישך הנחש (קהלת י יא) אם ראית דור שהשמים משותכין כנחושת מלהוריד טל ומטר. פי׳רוש, ישד משותך נחש נחושת, כלומר שהעלו חלודה כנחשת בלא לחש, שאין מי שיתפלל.
[עליות דרבינו יונה] הרי גרסינן: היינו טעמא דלא קתני סלעים משום דמשתכי. ולא גרסינן דמשתכי לה לקדירה. ושתיך לשון חלודה, כדאמרינן התם (ב״מ כו.) דשתיך טפי. פי׳ התם היינו טעמא דלא קתני (לשון) סלעים, לפי שאינו מוסיף הבל אלא שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תחוח, ולפיכך מרחיקין אותן מן הכותל, אבל ודאי מותר להטמין וכן פירש ר״ח ז״ל ומפורש הדבר בירושלמי (שבת פ״ד ה״א, ב״ב פ״ב ה״א).
מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
הערות
א כלומר המים מקובץ ומיושב במקום אחד. ועי׳ רמב״ן למו״ק שם מתורת האדם שכתב: ופי׳ בקיע אבן של כובסין וכ״כ רב חננאל. ור׳ ר״י מגאש ד״ה מחמצן, ור׳ הגהות מימוניות שכנים פ״ט אות ג המביא גם ר״ח.
ב בתוס׳ לפנינו: ויש ספרים דלא גרסי האי דיוקא – אלא משני – בא בידים שאני ודקארי לה מאי קארי וכו ועי׳ קצו״ח סי׳ קנה ס״ק ה ושם ס״ק ז-ח. בית הלוי ח״ב סי׳ מו אותיות א-ב.
ג לפנינו פ״ב ה״א ושבת פ״ד ה״א. ור׳ בתוס׳ לפנינו ובשטמ״ק מתוספי הרא״ש לפירוש הר״ח.
ד קמברידג׳ שכט/קנא.
ה ר׳ ערוך יח, א ע׳ מתן.
ו ביאור הרא״ש על דב׳ הר״ח.
ז הועתק מפי׳ ר״ח בב״מ שם. ועי׳ חו״מ סי׳ ר״ס בטור מחבר וש״ך.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×